MODE 53

אי-שוויון עם ערך מוחלט: שיטות פתרון ודוגמאות

אי-שוויון עם ערך מוחלט בבגרות במתמטיקה. שתי שיטות פתרון: ריבוע ופירוק למקרים. דוגמאות פתורות.

עודכן ב-26 במאי 2026

אי-שוויון עם ערך מוחלט דורש זהירות בגלל הסימן המוחלט. שתי שיטות עיקריות לפתרון: ריבוע (כשאפשר), או פירוק למקרים.

הזהויות הבסיסיות

עבור a > 0:

צורהפתרון
abs(x) < a−a < x < a
abs(x) > ax < −a או x > a
abs(x) ≤ a−a ≤ x ≤ a
abs(x) ≥ ax ≤ −a או x ≥ a

(כאן abs(x) הוא ערך מוחלט של x.)

שיטה 1: ריבוע

כאשר אי-השוויון בין שני ביטויים אי-שליליים, ניתן לרבע בלי לאבד מידע:

abs(f(x))<g(x)    f(x)2<g(x)2,g(x)>0abs(f(x)) < g(x) \iff f(x)^2 < g(x)^2, \quad g(x) > 0

(תקף רק אם g חיובי. אחרת רבע לא מורשה.)

שיטה 2: פירוק למקרים

עבור כל ערך מוחלט מפרקים לפי סימן הביטוי שבתוכו:

  • אם f(x) ≥ 0: abs(f(x)) = f(x)
  • אם f(x) < 0: abs(f(x)) = −f(x)

ופותרים את אי-השוויון בכל מקרה בנפרד, ולבסוף לוקחים איחוד הפתרונות (חתוך עם תנאי המקרה).

דוגמה 1: בסיסית

פתרו: abs(x − 3) < 5.

פתרון.

5<x3<5    2<x<8-5 < x - 3 < 5 \implies -2 < x < 8

דוגמה 2: אי-שוויון "גדול"

פתרו: abs(2x − 1) ≥ 7.

פתרון.

2x17 או 2x172x - 1 \leq -7 \text{ או } 2x - 1 \geq 7 x3 או x4x \leq -3 \text{ או } x \geq 4

דוגמה 3: פירוק למקרים

פתרו: abs(x − 1) + abs(x − 3) < 4.

פתרון. הנקודות החשובות: x = 1 ו-x = 3. נחלק לשלושה תחומים:

מקרה א': x < 1

(x1)(x3)<4    2x+4<4    x>0-(x-1) - (x-3) < 4 \implies -2x + 4 < 4 \implies x > 0

חיתוך עם x < 1: 0 < x < 1.

מקרה ב': 1 ≤ x ≤ 3

(x1)(x3)<4    2<4(x-1) - (x-3) < 4 \implies 2 < 4

תמיד נכון. כל 1 ≤ x ≤ 3 פתרון.

מקרה ג': x > 3

(x1)+(x3)<4    2x4<4    x<4(x-1) + (x-3) < 4 \implies 2x - 4 < 4 \implies x < 4

חיתוך עם x > 3: 3 < x < 4.

איחוד: 0 < x < 4.

דוגמה 4: ריבוע

פתרו: abs(x + 1) ≥ abs(x − 3).

פתרון. שני האגפים אי-שליליים, ניתן לרבע:

(x+1)2(x3)2    x2+2x+1x26x+9(x + 1)^2 \geq (x - 3)^2 \implies x^2 + 2x + 1 \geq x^2 - 6x + 9 8x8    x18x \geq 8 \implies x \geq 1

טעויות נפוצות

  1. ריבוע כשאחד האגפים שלילי. אם אגף ימני שלילי, אי-השוויון abs(f) < g בלתי-אפשרי כי ערך מוחלט תמיד אי-שלילי.
  2. השמטת חיתוך עם תנאי המקרה בפירוק למקרים. הפתרון תקף רק בתחום של המקרה.
  3. בלבול בסימן הפנימי. abs(f) שווה ל-f כש-f ≥ 0, ול-−f כש-f < 0, לא להפך.

עמודים קשורים